The Intouchables
- מבוסס על סיפור אמיתי -
מחוברים לחיים
במאי : אוליבר נקש, אריק טולדנו
ז'אנר : דרמה, קומדיה
הכנסות: 343,765,429$ נכון למאי 2012
הסרט מחוברים לחיים זה אומנם סרט שמיועד למבוגרים אבל גם צעירים יכולים ליהנות ממנו, או שאפילו כל המשפחה.
הסרט מתאר את החברות שנוצרת בין מטפל כושי שלא יודע כלום מהחיים שלו לאדם נכה, גרוש, עם ילדים מבואס שמחפש אור בחייו.
זה ללא ספק אחד הסרטים המדהימים והטובים שראיתי השנה. למה?
דבר ראשון- איך שהוא עשוי. הוא פשוט סרט מדהים. הסרט מציג את החיים המדוכדכים של הנכה, שקשה לו,
ואיך שהאיש הקליל הכושי בכיכובו של עומאר סיי פשוט הדהים אותי.. הוא בא אל הנכה
והראה לו איך לקחת הכל בקלות, איך לצחוק, איך ליהנות מכל רגע ולעשות הכל קליל.
הסרט הזה פשוט עשוי נהדר, אין מילים על צורת העשייה שלו.
והמשחק, וואי וואי, עומאר פשוט שיחק מצויין בכל סצינה. הוא ממש יודע להתחבר לדמות היטב!
והוא גם הכי מתאים לה !
הסרט מלא בבדיחות ק-ו-ר-ע-ו-ת מצחוק אני הייתי באולם מלא ילדים נוער (זה היה מאורגן לנוער הסרט )
וכל הילדים פשוט התפקעו מצחוק בכל שניה.
הסרט הזה פשוט קורע ועוד כולם אמרו " הכושי הזה כ"כ מטומטם אבל מצד שני כ"כ חכם"
וזה באמת גאוני איך שהבמאי הציג אותו ככה.
כולם נהנו בסרט..
הבמאי הציג את דריס (הכושי) כדמות קלילה, מצחיקה, והכי חשוב - מחוברת לחיים.
כשהשניים משתלבים כל מה שפיליפ ( הנכה) רוצה זה להיות מחובר לחיים.
אז פיליפ בתחילת הסרט ביחד עם עוזריו מחפש עוזר מטפל שיעזור לו
ורואה מלא אנשים שיכולים לעשות את זה במקצועיות, אנשים "ברמה" אבל כביכול אנשים ממש "פשוטים"
וכשפיליפ רואה את דריס, אדם קל דעת, קצת דביל , לא מבין עניין אבל מצחיק
הוא הבין שזהו האדם שיכול לעשות את זה בשבילו.
האדם שיחבר אותו לחיים.
ואת האמת - הוא צדק. לכל אורך הסרט דריס גם דואג וגם מראה לפיליפ איך לקחת את החיים בקלילות,
ולפי הסוף המפתיע שאני לא אגלה לכם רואים שהכל אפשרי והחלום של פיליפ התגשם-
הוא מחובר לחיים.
זה פשוט סרט מדהים ואין לי הרבה מה לפרט.
איך שכל הסרט מוצג על המסך בכזאת פשטות אבל מכיל בתוכו מסרטים כאלה כבדים זה פשוט מדהים.
ובתוך הסרט גם יש עוד מסר שאני לא יודע אם מישהו שם לב אליו ואני אפרט לגביו אבל זהירות, מעט ספוילרים אבל לא מזיקים:
הסרט מראה את התרבות הצרפתית כתרבות צבועה ומגעילה ומראה את איך שפיליפ מתייחס אליה כבדיחה.
הסצינה בה פיליפ רואה את העץ על הבמה וכולם מתייחסים לזה כיצירת מופת אפילו שזה דבר ממש מטומטם בסה"כ,
אבל יש לזה כ"כ הרבה אהדה וכולם אומרים שזה כ"כ מופתי אז אף אחד לא מוכן להגיד את זה, חוץ מפיליפ, שהוא הכי אמתי
והוא פשוט מסתכל ואומר - "היי תראו, זה עץ מדבר " ומתפקע מצחוק. .
או למשל זה שרואים קשקוש בשקל שעולה 15 אלף דולר, והוא נחשב כ"כ אומנותי אבל זה דבר כ"כ טיפשייייי
ופיליפ פשוט מתפקע מצחוק ואומר פאק איט, זה קולה קשקוש, מה אם אני אקשקש גם יקנו את היצירות שלי ב15 אלף דולר ?
אז זהו שהתשובה היא שלא. התרבות הצרפתית או אפילו כל העולם כולו מבוסס על צביעות ועל דברים לא אמינים.
אם אדם רב אהדה שהרבה אנשים סוגדים לו ומלא הערכה יגיד דבר, כולם יקשיבו לו.
אבל אם מישהו עם פחות אהדה יגיד את זה אנשים יחוררו אותו ויגידו עד כמה זה נשמע טיפשי..
ולמען האמת זה באמת נכון.
אז מה למדנו מהסרט ? לצאת מהצביעות הזאת שמכנה אותנו "איכותי" ולהסתכל על הדברים כמו שהם,
להפסיק להתייחס לכל דבר שמכונה איכותי שהוא באמת כזה ולתת דעה עצמית ומה שאתה חושב ולא להיות מושפע מדעות אחרים כמו דריס.
זה פשוט סרט ענק. אני נהניתי מכל רגע ורגע.
הסרט זורם, מהנה, כיפי, מצחיק, עם סוף מרגש, פסקול יפה עלילה שאין כ"כ אבל אין בה צורך
והסרט עשוי פשוט מדהים, מדהים ומומלץ לכל אדם כי יש מה ללמוד ממנו.
מיועד: לכולם
סה"כ : סרט מדהים.
;){kind=link}