הסרט מספר על חברת עיתונאים שרוצה לראיין אסיר בבית כלא לכתבה שעליהם לכתוב בעיתונם. האסיר לא רוצה לדבר איתם, רק במידה ויביאו את האשה אותה אוהב-שרלוט. הבעיה היא, שהנהג של חבורת המתחקרים העיתונאים, מתאהב בשרלוט וזה לא פשוט בכלל. זוהי רק התחלה של מסע של דם, איברים, והמון לכלוך וגועל.
יש לנו כאן ערימה של זהב שמונחת על ערימה של גועל. יש לנו קאסט מעולה- זאק אפרון בהיותו שחקן מעולה משחק את הנהג של חברת העיתונאים, שיחק בצורה גרועה ביותר בסרט הזה. ללא רגש, ללא הבעה, ללא חוצפה (כיאה לסרט כמובן), ללא שום הבעה של משחק שיש בה צורך לשבח. ניקול לעומת זאת, שחקנית נהדרת, שלא משנה באיזה סרט היא תשחק היא תהיה פנינת זהב. הבעיה היא, שגם פנינה יכולה להתלכלך.
איכס. זה מה שיש לי לומר. ניקול קידמן, בת 46, היא שחקנית ברמה. בסרט הזה היא פשוט השפילה את עצמה. היא משחקת בעצם מן אשה זולה שמפתה גברים להנאתה, מסתובבת עם שמלות קצרות שלא יביישו נערות מהתחנה המרכזית, עושה בסרט מעשים שלא תראו בסרטים הגסים ביותר בקטעים גסים באופן מוגזם שפשוט קשה לראות את זה קורה. קשה להאמין ששחקנית ברמתה מוכנה לרדת לרמה כה נמוכה.
זאק אפרון הוא שחקן מעולה, אך בסרט הזה, מעבר לזה שהוא דפק את אחת מהופעות המשחק הגרועות ביותר שלו, הוא גם השפיל עצמו לא פחות. מסתובב חצי עירום לאורך הסרט, 90% מתסריטו עמוס במילים גסות ובדיאלוגים חסרי פואנטה, הדמות היא דמות זולה ורדודה והמשחק שלו בכלל לא תואם את הדמות.
הסרט מלא, אבל מלא באלימות ובגסויות לכל אורך הדרך. אם זה המון דם ואלימות בסצינות שלא נחוצות, אם זה לראות איבריו הפנימיים של תנין בר, אם זה לראות את ניקול קידמן (46, אני מזכיר) משתינה על זק אפרון באמצע הים, ואם זה לראות אותה בתנוחות לא ראויות באמצע מקומות ציבוריים, ועוד ועוד. אני לא בטוח שיש משהו בסרט הזה שיהפוך אותו לראוי או איכותי. אבל מה- אין שום דבר במה שאמרתי עד עכשיו שהופך אותו לסרט גרוע.
מאחורי כל הוולגריות והגסות הזאת, מסתתר לו סרט לא רע בכלל- צורת עשיה ייחודית ושונה, שגם הוולגריות הרבה שבתוכה בעצם מקדשת את עצמה באי שגרתיות מוחלטת, שבורחת מכל הקלישאות שבסרטים אמריקאים בצורה יפהפיה. הסרט עשוי מעולה, עיצוב פנטסטי של שנות ה60 עם הבגדים הנכונים, הסרט באווירה מתוקה וחביבה של סרטי המתח משנות ה60, המכוניות, וזה לא רק השנה של הסרט- זה גם הסרט. כמו סרט מתח משנות ה60, מתוק ונכון. המוזיקה והאווירה היו מקסימים- סצינות אומנותיות בלתי נשכחות שמשולבות לא רע עם הויזואליות והפסקול הנכון באווירה הנכונה שנותנת פשוט תענוג, כמו לראות סרט מתח מתוק ואומנותי משנות ה60, ממש בידור.
אז איך אומרים- רגעים יפים לצד רגעים מביכים. יש לנו כאן שחקנים ברמה שפשוט משפילים את עצמם ללא בושה. יש לנו כאן סצינות אלימות וגסות ללא הפסקה. אך מאחורי כל הדם והגסות הזו- מסתתר לו סרט לא רע בכלל, סרט שלדעתי צריך להיות מוערך הרבה יותר, אך למי שיש קיבה חלשה/לב חלש/ או שפשוט לא מסוגל לראות וולגריות לשמה- שלא יראה את "העיתונאי".
מיועד: לאוהבי קולנוע שונה ומאתגר, לא לבעלי קיבה חלשה
סה"כ: וולגרי, אלים, אך מאחורי כל זה מסתתר לו סרט לא רע בכלל
טריילר:
');){kind=link}